Artist Statement  /  הצהרת אמן

In my art I'm taking mirrors out of their original context, forming geometric abstractions using a technique of relief outliners and glass paints on mirrors.

 

Mirrors are unique substances that allow reflectiveness, the artworks created than change with different perspectives, transformed by each unique glance, enabling me to study the connection between identity and perception through the art prism.


The geometric abstract shapes represent my private language, in a way voicing my thoughts and emotions: The movement of the shapes, the way they intertwine or disconnect, the symmetry or asymmetry chosen for each composition. When deciding on a color scheme, I take time choosing which parts will be colorfully reflective, which parts (if any) would leave the mirror exposed, and which parts will be colored in opaque colors and different textures so that the gaze is obstructed. It is a study of form and abstraction, each work has a unique balance between concealment and revelation, allowing for glimpses of the person standing in front of it to shine through. I consider each of my artworks to be incomplete until a person stands in front of them and allows him/herself to be transformed into a work of art.

 

Through my art, I want to question the common way in which we use mirrors as an oppressive tool we inflict on ourselves: Looking in the mirror to see if we fit in, to view what others might see when they look at us, check for imperfections, try to change what we look like in order to satisfy the ever-fluid and elusive definition of beauty we view in the media.

Seeing oneself and surroundings through a mirror and the art prism combined, is meant to explore the act of perception, and the complex relations between our sense of self and our mirrored image. The language of the geometric abstraction through which the viewer is reflected leads to different questions: are there not always "filters" obstructing and manipulating our vision? Be it our emotions (often coloring reality), our preconceived notions, our previous experiences, society's expectations, or even the filters of technology and image manipulations (photoshop, Instagram etc.)- We rarely look at reality, others or even ourselves "unfiltered". Seeing oneself through these artworks is meant to stop the gaze searching the mirrored image for imperfections. Instead noticing the unique way in which we are always influencing everything around us – be it people, the environment, or even art.

באמנות שלי אני משתמשת במראה כמצע, בדרך המפקיעה אותה מהקונטקסט המקורי שלה. הטכניקה בה אני יוצרת היא תוחמים וצבעי זכוכית על מראות בסגנון מופשט גאומטרי.

השימוש במראה כבסיס היצירה מייצר אמנות שאיננה אדישה כלפי האדם העומד מולה. השימוש בצבעוניות חזקה ובולטת הנעה בין אפיונים של אטום ושקוף, ובין מרקמים שונים של צבע, מאפשר ריבוי פרספקטיבות: היצירה משתנה לפי החלל בו היא מצויה, ולפי המבט החד פעמי של כל אדם המתבונן בה.

 

לימודיי התאורטיים בתחומי האמנות והפילוסופיה מוצאים ביטוי בעבודותיי: אני חוקרת את הקשר שבין זהות, רפלקסיביות ונראות דרך פריזמת האמנות. סגנון הציור המופשט גאומטרי מאפשר לי לתת מקום חשוב לפרשנות הצופה, ואינו כופה נקודת מבט אחת ודרך "נכונה" להתבונן ולהבין את היצירה. הצורות שמאפיינות את סגנון האמנות שלי מייצגות את דרך המחשבה ואת הרגשות שמציפים אותי וחושפות שפה פנימית פרטית. לפני שאני מתחילה כל יצירה, אני עושה רישום של הקומפוזיציה המתוכננת: תנועת הצורות, הדרך בה הן מתחברות ונפרדות, המבנים הצורניים והסימטריה או האי סימטריה שתיווצר. אני חושבת בקפידה על הגוונים והטקסטורות של היצירה: ישנה משמעות רבה להחלטה אילו חלקים יצבעו בצבעים המשקפים בחזרה את המבט, אילו חלקים יהיו אטומים ובעלי טקסטורות שונות, ובאלה חלקים (אם בכלל) תישאר המראה חשופה.

 

דרך עבודותיי אני חוקרת את הצורניות המופשטת, כאשר בכל יצירה יש איזון עדין בין הסתרה וגילוי המאפשר לפרגמנטים של האדם העומד לפניה להתגלות. מבחינתי, יצירותיי שלמות אך ורק כאשר יש צופה העומד לפניהן ולוקח בהן חלק: כאשר יש אדם מולן שמוכן להפוך לחלק מיצירת האמנות.

 

מטרת האמנות שלי לעורר מחשבה ולהטיל ספק בדרך המסורתית בה מראות משמשות ככלי דיכוי בידיי החברה: הדרך בה אנחנו רגילים להתבונן בראי בכדי לראות אם אנחנו עומדים בסטנדרטים חיצוניים, בודקים מה האחר יראה כשיסתכל עלינו, מחפשים את הפגמים בכדי שנוכל להסתיר אותם, מנסים לשנות את מה שמשתקף כך שנתאים את עצמינו להגדרה המשתנה תדיר של אידיאל היופי המוכתב על ידי אמצעי המדיה השונים.

 

אקט הראיה של אדם המתבונן בעצמו ובסביבתו משתקפים דרך פריזמת האמנות, אמור לחקור את פעולת ההתבוננות ואת היחסים המורכבים שבין תפיסת העצמי לבין בבואתו. שפת ההפשטה הגאומטרית שדרכה הצופה משתקף מציפה תהיות: האם אין תמיד פילטרים אשר מעוותים ומשנים את מה שמגלה לנו מבטינו? בין אם מדובר ברגשותינו (אשר פעמים רבות "צובעים" את תפיסת המציאות), בדעותינו הקדומות, בניסיון העבר שלנו, בציפיות החברה שסביבנו, או אפילו בפילטרים הטכנולוגיים של עיבוד תמונה (פוטושופ, אינסטגרם, וכו')? לעיתים נדירות אנחנו מתבוננים במציאות, באחר או אפילו בעצמינו "ללא פילטרים". מטרתי לעצור את המבט המסתכל בראי ומחפש את הפגמים, ולהסב אותו תחת זאת לדרך הייחודית בה כל אחד מאתנו משפיע על כל מה שמסביבו – בין אם זה אנשים, הסביבה, או אפילו אמנות.

© 2020 by Noa Reichenberg