Artist Statement  /  הצהרת אמן

By taking mirrors out of their original context – I'm creating art that is abstract and geometrical in nature, using a technique of glass paints on mirrors.

 

I use reflections as an integral part of my work, thus creating art that is responsive to its surrounding reality, rather than being indifferent to it: turning the observer into a significant part of this reality. The artwork is not detached from its surroundings, but rather changes according to the context of its location: it transforms that which is reflected in it, and is transformed by it at the same time. 

The painted abstract and geometrical shapes are universal. The movement of the shapes gives rise to ideas about interconnectedness and non-linear movement: They correspond with each other, creating complex elements of symmetry or asymmetry in different compositions that express movement. The observer's field of vision is deconstructed, being either obstructed or reflects back to the changing reality viewed through the shapes. Through my art, I study notions of identity and visibility through the art prism.

I was inspired by works of vitrail found mainly in churches, but my art differs from them in technique, meaning, and in the message they convey. Vitrail is done by connecting colored glass, while in my art the mirror remains intact as the basis of the painting. In addition, vitrails are traditionally religious by nature and require an external source of light in order to be seen (Divine light), while my works are secular as they use the light in the room, and place the person observing the art in their center.

באמנות שלי יש שימוש במראות כמצע, בדרך המפקיעה אותן מההקשר המקורי שלהן. הטכניקה היא צבעי זכוכית על מראות והיצירות הן מופשטות גאומטריות באופיין.


דרך השימוש במראה כבסיס, נוצרת אמנות שאיננה ‘אדישה’ אלא מגיבה למציאות שסביבה ובה בעת הופכת את האדם המתבונן לחלק מהותי ממנה. לתפישתי, אמנות איננה מנותקת מהאנשים שהיא אמורה לגעת בהם, אלא מקיימת דיאלוג איתם, משנה אותם ומשתנה דרכם.

הצורות הגאומטריות והמופשטות הן אוניברסליות ונמצאות בבסיס המציאות שלנו. השימוש במראה מעניק להן מימד נוסף, המאפשר יציאה מהדו-מימדיות שמאפיינת אותן ומכניס את החלל והתלת מימדיות לתוך היצירה. הצורות מתכתבות אחת עם השנייה ויוצרות אלמנטים של סימטריה או אסימטריה בקומפוזיציות משתנות המבטאות תנועה. צבעי הזכוכית מקיימים דיאלוג בין מרקמים שונים של צבע ובין שקוף לאטום – המקום בו המבט נחסם או משתקף חזרה אל המציאות המשתנה שנראית בתוך ומבעד לצורה. קיימת דקונסטרקציה של שדה הראיה, מדובר בחקר של זהות עצמית ונראות דרך פריזמת האמנות.

היצירות מזמינות את המתבונן להפנות את המבט פנימה ואת המחשבה אל עצמה. הן לא מכתיבות או יוצרות קונקרטיזציה, כי אם פותחות צוהר אל פנים סובייקטיבי שהוא ייחודי, בעל השתנות מתמדת ותלוי בסביבתו.

האמנות שלי שואבת השראה מהוויטראז’ים הכנסייתיים, אך נבדלת מהם מבחינת הטכניקה, המשמעות והמסר. וויטראז' נעשה על ידי חיבור של זכוכיות צבעוניות. לעומת זאת, ביצירותיי המראה נותרת שלמה, כבסיס היצירה. הציור והצבעים המיוחדים הם שיוצרים את המרקמים וההשתקפויות. בנוסף, וויטראז'ים דורשים אור חיצוני (אלוהי) בכדי להיראות ואילו המראות משתמשות באור הפנימי של החלל בו הן מצויות. ההשתקפות של האדם המתבונן ביצירה משנה הן אותה והן את המתבונן. זוהי אמנות מודרנית וחילונית, השמה את האדם במרכזה.

© 2019 by Noa Reichenberg