Artist Statement / הצהרת אמנית
In my art I'm taking mirrors out of their original context, forming geometric abstractions using a technique of relief outliners, glass paints and oil-based paints on mirrors.
Using mirrors allows me to create art that changes with different perspectives, transformed by each unique glance. Each artwork has a unique balance between concealment and revelation, allowing for glimpses of the person standing in front of it to shine through. I consider each to be incomplete until a person stands in front of it and allows him/herself to be transformed into a work of art.
Seeing oneself and surroundings through a mirror and the art prism combined, is meant to explore the act of perception, and the complex relations between our sense of self and our mirrored image.
The language of the geometric abstraction through which the viewer is reflected leads to different questions: are there not always "filters" obstructing and manipulating our vision? Be it our emotions (often coloring reality), our preconceived notions, our previous experiences, society's expectations, or even the filters of technology and image manipulations (photoshop, Instagram etc.)- We rarely look at reality, others or even ourselves "unfiltered". Seeing oneself through these artworks is meant to stop the gaze searching the mirrored image for imperfections. Instead noticing the unique way in which we are always influencing everything around us – be it people, the environment or art.
ביצירותיי אני משתמשת במראה כמצע, בדרך המפקיעה אותה מהקונטקסט המקורי שלה. הטכניקה בה אני יוצרת היא תוחמים, צבעי זכוכית ודיו אלכוהולי על מראות בסגנון מופשט גאומטרי.
סגנון הציור המופשט גאומטרי מאפשר לי לתת מקום לפרשנות הצופה, ואינו כופה נקודת מבט אחת ודרך "נכונה" להתבונן ולהבין את היצירה. השימוש בצבעוניות חזקה ובולטת הנעה בין אפיונים של אטום ושקוף, ובין מרקמים שונים של צבע, מאפשר ריבוי פרספקטיבות: היצירה משתנה לפי החלל בו היא מצויה, ולפי המבט החד פעמי של כל אדם המתבונן בה ובעצמו דרך המראה.
בכל יצירה יש איזון עדין בין הסתרה וגילוי המאפשר לפרגמנטים של האדם העומד לפניה להתגלות. מבחינתי, יצירותיי שלמות אך ורק כאשר יש צופה העומד לפניהן ולוקח בהן חלק. אקט הראיה של אדם המתבונן בעצמו ובסביבתו משתקפים דרך פריזמת האמנות, מעלה שאלות לגבי טבעה של פעולת ההתבוננות ולגבי היחסים המורכבים שבין תפיסת העצמי לבין בבואתו.
שפת ההפשטה הגאומטרית שדרכה הצופה משתקף מציפה שאלות: האם אין תמיד פילטרים אשר מעוותים ומשנים את מה שמגלה לנו מבטינו? בין אם מדובר ברגשותינו (אשר פעמים רבות "צובעים" את תפיסת המציאות), בדעותינו הקדומות, בניסיון העבר שלנו, בציפיות החברה שסביבנו, או אפילו בפילטרים הטכנולוגיים של עיבוד תמונה (פוטושופ, אינסטגרם, וכו')? לעיתים נדירות אנחנו מתבוננים במציאות, באחר או אפילו בעצמינו "ללא פילטרים". ברצוני לעצור את המבט המסתכל בראי ומחפש את הפגמים, ולהסב אותו תחת זאת לדרך הייחודית בה כל אחד מאיתנו משפיע על כל מה שמסביבו – בין אם זה .אנשים, הסביבה או האמנות עצמה